| ||||||||||||||||||||||
חוות דעת של עו"ד תעבורה: סוגיות ייחודיות של ביטוח רכבחובת ביטוח רכב נושא ביטוח הרכב הוא טריוויאלי וברורה חשיבותו לכל בר דעת. במדינת ישראל קיימת חובת ביטוח לרכב מנועי על פי חוק, המכסה פגיעות גוף של הנהג, הנוסעים וצד שלישי, אשר נפגעו בתאונת דרכים. בהעדר הפוליסה המתאימה אסור כלל לעשות כל שימוש ברכב. הנושא מוסדר בצורה ברורה, ואף ביטוח מקיף, הנותן מענה לנזקים ברכוש, ואינו מחויב על פי החוק, גם הוא מנוסח על פי כללים אחידים אשר נקבעו בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח. סטייה מהנוסח האחיד מותרת רק לשם מתן תנאים המיטיבים יותר עם המבוטח. הליך תביעת החברה המבטחת הוא סדור ומובנה. לכאורה, במקרה הצורך, אמורה להתקיים פרוצדורה פורמלית שבסופה יזכה המבוטח בפיצוי כספי בגין מקרה ביטוח שאירע. אלא שקיימים סייגים רבים הפוטרים את חברת הביטוח מהחובה לשאת בפיצויים למבוטח. על בסיס קביעה זו, להלן התייחסות של עורכת דין תעבורה גל אביהוד, הנדרשת למספר סוגיות הרלבנטיות לנושא.
ביטוח רכב פרטי שנעשה בו שימוש בשכר רכב ציבורי מיועד ומאושר לשמש להסעת נוסעים תמורת תשלום. תקנות התעבורה מגדירות ברחל בתך הקטנה את אופי השימוש של רכב כזה. על ההגדרה יכולים לענות אך ורק אוטובוס זעיר ציבורי, אוטובוס, מונית, טיולית, רכב מדברי, רכב סיור ורכב בטיחותי. רכב פרטי מוגדר כרכב שאינו ציבורי ואינו מסחרי (כלומר לא מיועד להובלת משא). דהיינו, חל על מפעיליו איסור לתת שרות הסעות כלשהו בתמורה לתשלום. רכבי "אשכול", לשם הדוגמה, הם כן רכבי סיור מוכרים ורשויים. אולם, סביר להניח שרוב שירותי הרכב המפואר לאירועים, להסעות VIP וכדומה, אינם עומדים בקריטריונים והם רשומים כרכב פרטי, על פי חוק. אגב, על אותו עיקרון, בנוהג המקובל באוניברסיטאות, של השתתפות כספית של טרמפיסטים בעלויות הנסיעה, עלולה להתגלות בעיה. נושא זה לא עמד עד כה למבחן בית המשפט. מעניין יהיה להיווכח בתוצאות דיון משפטי כזה, אם ייערך, לגבי ההלימה לדין התעבורה. ולעצם עניינינו – פוליסת הביטוח כוללת סעיף הפוטר אותה מהאחריות לפיצוי, אם נעשה ברכב שימוש המנוגד לשימושו המוגדר בחוק! כלומר, עבירה של שימוש לא חוקי ברכב, גוררת גם עבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה תקף.
אשמה בתאונה ושאלת האחריות לפיצוי במקרה של פגיעות גוף בתאונת דרכים, המחוקק קבע מנגנון פיצוי שנועד להתגבר על בעיות פוטנציאליות של העדר כיסוי ביטוחי. לשם כך הוא הפריד בין עניין האשמה בגרימת התאונה לבין האחריות על הפיצוי. נושא האחריות מפורט בתקנות הביטוח, והוא לא תלוי, כאמור, בעבירה כפי שמוגדרת בתקנות התעבורה, אליבא דעו"ד אביהוד. האחראי לפיצוי יהיה בכל מקרה נהג הרכב המעורב בפגיעה. אם נפגע הנהג עצמו, מי מיושבי הרוכב, או הולך רגל שבא במגע פיסי עם הרכב. כך, גם אם האשם בגרימת התאונה יהיה מי שאין בידיו פוליסת ביטוח, אחד הנוסעים, למשל, או הולך רגל שהפר חוק, מובטח שיהיה אדם המחזיק בפוליסת ביטוח, ודרכה יממש את אחריותו לפיצוי.
במקרה שלא ניתן לתבוע את חברת הביטוח ישנם מספר מקרים בהם לא ניתן לתבוע את חברת הביטוח, או לא ניתן לממש את אחריותה לפיצוי הנפגעים. אם לחברה אין יכולת כלכלית לשאת בהוצאה, או שהיא נמצאת בתהליכי פירוק. אפשרות אחרת היא שלא ידוע מי המבטח, כמו במקרה של תאונת פגע וברח. כך גם במקרה שאין כיסוי ביטוחי, או שנסיבות השימוש ברכב פוטרות את המבטחת מאחריותה בשל שימוש לא חוקי ברכב (כמו בדוגמה של הסעה בתשלום, או, דוגמה אחרת – רכב גנוב המעורב בתאונה). לצורך מתן מענה למקרים כאלה, קיימת קרן ממשלתית, הנקראת "קרנית", שתפקידה לפצות את הנפגעים. מדובר, כאמור, בפגיעות גוף בלבד. מימונה של הקרן מגיע מתוך תשלומי כל פוליסות החובה, אשר אחוז מסוים מהעלות מועבר לידי קרנית לצורך תפעולה. כל הזכויות שמורות © פגוש, 2008
פורטל ביטוח רכב פגוש
|
|
|||||||||||||||||||||
