תאונות דרכים ובטיחות בדרכים

תאונות הדרכים הן נושא כאוב בישראל. מספר ההרוגים בתאונות מאז קום המדינה עולה על הנופלים במלחמות ישראל, והוא כולל קורבנות בכל הגילאים.  ישנן דעות רבות על הצורה בה ניתן להפחית בתאונות הדרכים ועל הגורמים להן, ועדיין לא נמצאה השיטה האולטימטיבית.

המצב לפי המשטרה

לפי נתוני משטרת ישראל, המצב דווקא משתפר והולך. בדו"ח המפרט את נתוני העשור האחרון נראה שחלה ירידה של 34% במספר תאונות הדרכים מ-1997 ועד 2006, וירידה של 29% במספר הנפגעים בתאונות במהלך תקופה זו. מספר התאונות הקטלניות ירד ב-28%. כל זאת למרות עליה משמעותית במספר כלי הרכב הנוסעים בכבישים – 34% יותר, וגידול דומה במספר הנהגים. אולם גם אם יאמרו לנו ש-447 הרוגים בתאונות דרכים בשנת 2006 מבטאים ירידה של 30% משנת 1997, עדיין זהו מספר עצום של הרוגים לשנה אחת, קורבנות של מלחמה שאפשר למנוע.

מי המעורבים בתאונות?

כלי הרכב המעורבים ב– 40% - של התאונות הקטלניות נהוגים ע"י נהגים מקצועיים. בעיקר מעורבות בתאונות אלה משאיות כבדות, ובנוסף אוטובוסים. מדהים לראות שהמשאיות הכבדות, שחלקן בין כלי הרכב הוא קצת מעל 2% - מעורבות ב-13% מהתאונות הקטלניות.

אוכלוסיה בולטת אחרת היא הנהגים הצעירים וחסרי הניסיון. הם מעורבים בצורה העולה בהרבה על חלקם באוכלוסיה. כמו כן מבצעים נהגים צעירים יותר עבירות תנועה חמורות – כגון מהירות מופרזת וסטייה מנתיב הנסיעה – אשר הם בין הגורמים העיקריים לתאונות קטלניות.

הגורמים העיקריים לתאונות

זוהי שאלת השאלות, אשר הטריחה ועדות ממשלתיות וחוקרים.
בדו"ח המשטרה (2006) מוצגת הטבלה הבאה:

אפשר לראות בבירור שהסיבה השכיחה והקטלנית ביותר היא סטייה מהנתיב. המהירות המופרזת אינה נמצאת בראש הגורמים לתאונות, אולם אם התרחשה תאונה, הסבירות שתהיה קטלנית עולה מאוד בעת נהיגה במהירות מופרזת.
לכאורה צודקים הטוענים שהנהגים אשמים בתאונות הדרכים. אולם יש כאלה שטוענים קצת אחרת.
מומחים להנדסת אנוש טוענים שלמרות שהתנהגות הנהגים היא הגורם לכאורה לתאונות, הרי שלעיתים קרובות ההתנהגות היא שגיאה או טעות, ולעיתים חוסר יכולת או ידע. לפיכך יש לדאוג שהשגיאות שהנהגים עושים לא יעלו להם, ולאחרים, בחייהם. איך עושים את זה? ובכן, בראש ובראשונה על ידי ציוד המכוניות בכל דרך אפשרית שיכולה להקטין את הנזק בעת תאונה. כמו כן יש לטפל בתשתיות הדרכים כך שיקטינו את הנזק. למשל, אם יש סיבוב מסוכן המועד לפורענות, יש להתקין גדר ביטחון כדי שהרכבים לא יעופו מהכביש. או לבנות גדרות הפרדה במקומות שהעקיפה בהן מסוכנת, ולא לסמוך רק על כך שהנהגים ישמרו על חוקי התנועה ולא יעברו קו הפרדה. ועוד – אם סטייה מהנתיב מהווה גורם ראשי לתאונות דרכים – יש לדאוג לכך שהדרכים תהינה בטוחות ולא תיגרם סטייה מהנתיב עקב מכשולים בכביש.
חוקרי תחבורה טוענים גם הם שיש לעזור לנהג להקטין את המצבים בהם קיים חוסר וודאות, ולפיכך מרחב פורה לטעויות. כדוגמא הם מציעים לבטל את ההבהוב הירוק ברמזור, כפי שנעשה כבר במדינות רבות.

חינוך הנהגים

למרות האמור לעיל עדיין מופנית האצבע המאשימה כלפי הנהגים. אין להתעלם מחלקו של הנהג ואכן ניתן לעשות הרבה גם בתחום זה.

1. הימנעות משתייה ומנהיגה במצב של חוסר שינה – ידוע שאלכוהול (וכמובן סמים אחרים) משבש את יכולת הנהג לשלוט ברכב. יש כיום מודעות רבה לכך וגם בדיקות שהמשטרה יכולה לבצע בו במקום על מנת לבדוק אם הנהג שתה מעל המותר. אולם מה בקשר לעייפות? מחקרים קובעים שעייפות רבה משפיעה בדיוק כמו שתייה מופרזת. נהג אשר החסיר שעות שינה אינו נמצא במצב של כשירות לנהיגה. זה אולי מסביר את חלקם הגדול של נהגי המשאיות בתאונות הדרכים, מאחר שלעיתים הם עובדים במשמרות כפולות ואינם ישנים דיים.
2. חינוך לתרבות נהיגה – לא יזיק לנהג הישראלי לנהוג במעט יותר אדיבות – אם לא למען הנימוס אז למען הבטיחות. שמירה על החוקים, נהיגה רגועה במהירות מותרת, ובעיקר – מתן זכות קדימה ועקיפה בטוחה – יאפשרו לנהגים להישאר בנתיב ולמנוע לפחות חלק מהתאונות הפוטנציאליות.
3. לימוד נהיגה מתקדמת – המצדדים בכך טוענים שחלק מהתאונות יכול היה להימנע לו הנהגים ידעו לנהוג טוב יותר, והיו יכולים לתפקד בצורה מצילת חיים במצבים מסוכנים. אלה טוענים שהקורסים לנהיגה מתקדמת צריכים להיות בגדר חובה.

ולסיכום, יש לקוות שפעולות המניעה ימשיכו בכל המישורים, על מנת להפחית עוד את הקטל בכבישים.