התנעת מכונית בעזרת כבלים

השמש זורחת, הציפורים מצייצות והמכונית לא מניעה. בוקר שהתחיל טוב הופך לסיוט. זה מקלקל את התוכניות, גורם לאיחורים וגם – איך מתמודדים עם זה?

ראשית ננסה לאבחן את הבעיה. סיבה שכיחה לרכב שלא מניע היא התרוקנות המצבר. אפשר לנסות להדליק את האורות ולבדוק אם עוצמתם רגילה. אפשר גם לצפור. אם הצופר חלוש והאורות מעומעמים, נראה שאכן הבעיה במצבר. אם האורות והצופר עובדים כרגיל, נראה שהבעיה במקום אחר.
אם הבעיה במצבר ישנן 3 דרכים להתגבר על כך.
הדרך הראשונה והמקובלת היא להניע את הרכב בעזרת מצבר של רכב אחר – באמצעות כבלי התנעה.
יש לקוות שברשותכם אביזר כזה: זוג כבלים עבים, האחד שחור והשני אדום, שבקצה כל אחד מהם תופסן מתכתי בעל שיניים הדומה ללסת של תנין. כדאי שיהיה לכם זוג כזה בתא המטען, למקרה הצורך.
הדבר השני שתזדקקו לו הוא רכב שבעליו ידידותי, ואשר יהיה מוכן "להלוות" לכם ניצוץ מהמצבר שלו כדי להתניע את שלכם.

אזהרה 1: שני המצברים צריכים להיות בעלי מתח זהה. בדרך כלל 12V . אם יש לכם רכב פרטי ושכנכם החביב בעל המשאית מציע עזרה בהתנעה – סרבו בנימוס. סביר שהמצבר שלו בעל מתח כפול וזה אסור בתכלית האיסור.
כמו כן ודאו שההדק השלילי, כלומר צד המינוס של כל מצבר מחובר לגוף הרכב.

אם תנאי השטח מאפשרים זאת, נוח להעמיד את הרכב התקין כשהפגוש הקדמי מול הפגוש הקדמי של הרכב המושבת.

אזהרה 2: אין לאפשר מגע בין שני כלי הרכב.

אזהרה 3:  יש לכבות את הרכב התקין. אין להשאיר אותו מונע בשום אופן.

השלב הבא הוא חיבור שני המצברים. שימו לב לצעדים ובצעו בצורה מדוייקת.
יש שני סוגים של כבלים. באחד הכבל השחור מופרד לחלוטין מהאדום. בשני יש חיבור ביניהם. בכל מקרה עובדים עם כבל אחד בכל פעם.

אזהרה 4: אין לאפשר נגיעה של מהדק (קצהו המתכתי של הכבל) אחד בשני בשום מצב. אם הכבלים מחוברים זה לזה צריך מישהו להחזיק כל אחד מהם בנפרד או לדאוג בדרך אחרת שלא יגעו ויווצר ניצוץ.

1. מחברים את הכבל האדום להדק הפלוס (+) של המצבר התקול, כלומר של המכונית המושבתת.
2. מחברים את קצהו השני של הכבל האדום להדק הפלוס (+) של המצבר התקין.
3. מחברים את הכבל השחור להדק המינוס (-) של המצבר התקין.
4. כאן יש שתי גירסאות: האחת גורסת לחבר את קצהו השני של הכבל השחור להדק המינוס של המצבר התקול, והשניה אומרת שאסור לעשות זאת כי הניצוץ שנוצר עלול להדליק את גז המימן שפולט המצבר כאשר הוא עובד. לפי גירסה זו מחברים את קצהו השני של הכבל השחור לגוף הרכב, במקום רחוק מהמצבר, ככל שהכבל מאפשר.

אזהרה 5: יש האוהבים לעשות תצוגת תכלית מרהיבה ולחבר לשניה את קצות הכבלים אחד לשני, כאשר הם מחוברים למצבר התקין, על מנת "לבדוק" אם יש זרם. זהו תעלול מסוכן העלול לפוצץ את המצבר. ראו אזהרה 4 לעיל: אין לאפשר נגיעה של קצות הכבלים זה בזה בשום אופן – זה פשוט יוצר קצר.

לאחר שהכל מחובר, מתניעים את הרכב התקין, ולאחריו את הרכב המושבת.

אזהרה 6: אין צורך "לתת גז" ברכב המניע. המצבר אמור להספיק. אין להפעיל לחץ מיותר על המצבר התקול.

מיד לאחר שהרכב המושבת הניע, יש לנתק את הכבלים, ולאפשר למצבר להתמלא.
מנתקים את הכבלים בסדר הפוך לאופן חיבורם (ושוב, נזהרים שהתופסנים לא יגעו זה בזה):

1. מנתקים את הכבל השחור שהיה מחובר לגוף הרכב המושבת או להדק המינוס.
2. מנתקים את הכבל השחור מהדק המינוס של המצבר במכונית התקינה.
3. מנתקים את קצה הכבל האדום מהרכב התקין.
4. מנתקים את קצה הכבל האדום מהרכב המושבת (לשעבר...).

 
מודים ל"משאיל" המצבר, ונוסעים.

ומה הדרך השנייה, במקרה שאין כבלים?

דחיפה, השיטה הישנה

האביזרים הנחוצים בשיטה זו הם אחד מהבאים: או כביש עם שיפוע נוח – ירידה, כמובן, או כמה "נשמות טובות" ושריריות שיסכימו לדחוף את הרכב.

אופציה זו אפשרית ברכבים בעלי תיבת הילוכים ידנית בלבד.

1. שב ברכב, סובב את המפתח בסוויץ'.
2. שלב את תיבת ההילוכים להילוך שני.
3. החזק את הרגל על דוושת המצמד (קלאץ', בלעז).
4. כשהרכב "תופס" מעט תאוצה, בירידה או בדחיפה, משחררים את הקלאץ' ומתפללים שהרכב יניע. כדאי לוודא שיש מעט מרחב תימרון, לפיתוח מהירות (יחסית) ולניסיונות נוספים.

ואם כל זה לא עובד